גלאוקומה (ברקית) Glaucoma

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

גלאוקומה היא קבוצת מחלות פרוגרסיביות של העין בהן מופיע הרס של תאי גנגליון ברשתית, המתאפיין באובדן תפקוד ראייתי אופייני ומראה פתולוגי מיוחד של ראש עצב הראייה.
הסיבות למחלה יכולות להיות שונות אך התוצאה הסופית היא דומה- נזק בלתי הפיך לעצב הראייה.
ללא טיפול המהלך הטבעי של המחלה יוביל לעיוורון או לראייה מוגבלת ביותר. 2.5%-8% מחולי הגלאוקומה בעולם המערבי סובלים מעיוורון דו-עיני. עקב כך, הגלאוקומה מהווה סיבה חשובה לעיוורון בעולם והיא נמצאת בין שלוש המחלות העיקריות הגורמות לעיוורון, יחד עם סכרת ו-AMD . אבחון מוקדם של המחלה וטיפול בה יכולים למנוע את התקדמות הנזק לעצב הראייה.
גורמי הסיכון לגלאוקומה:
לחץ תוך עיני גבוה – הוא גורם סיכון עיקרי למחלה ועיקר הטיפול במחלה מכוון להורדת הלחץ. מחקרים רבים הראו כי הורדת הלחץ התוך עיני בחולי גלאוקומה מאיטה בצורה משמעותית מאוד ואף עוצרת את התקדמות המחלה. בחלק מהמקרים הורדת הלחץ התוך עיני לנורמה אינה מונעת את המשך הדרדרות המחלה, עובדה התומכת בכך שקיימים גורמים נוספים למחלה המשפיעים על התקדמותה.
גיל מתקדם – מהווה גורם סיכון חשוב ובכל העולם ככל שהגיל עולה שכיחות המחלה עולה.
הפרעות תשבורת – קוצר ראייה / רוחק ראייה יכולות להשפיע על שכיחות המחלה.
מחלות סיסטמיות – מחלות בהן נמצא קשר לגלאוקומה כללו בעיקר מחלות מערכת הלב וכלי הדם.
רקע משפחתי – המחלה נחשבת למחלה בעלת רקע גנטי, הנוטה להופיע בשכיחות יתר במשפחות הנושאות גנים שנמצאו קשורים לגלאוקומה.
הנזק לעצב הראייה בגלאוקומה:
הפגיעה בעצב הראייה במחלה הנה הדרגתית, איטית ומתמשכת והיא מתבטאת באיבוד עקבי של סיבי העצב הבונים אותו והאחראיים להעברת גירוי הראייה מהרשתית אל מרכזי הראייה במוח.
את הנזק בעצב הראייה אנו מכנים Glaucomatous optic neuropathy והוא מתאפיין בשינויים מורפולוגיים בראש עצב הראייה והרקמות סביבו ובשכבת סיבי העצב ברשתית העין. שינויים אלו מתוארים ממספר מאפיינים:

  • גודל וצורת ראש עצב הראייה.
  • גודל, צורה וצבע של ה-Neuroretinal Rim (זר סיבי העצב הנאסף לראש עצב הראייה).
  • גודל, צורה ועומק ה-CUP והיחס בינו לבין גודל ראש העצב
  • מהלך כלי הדם על פני ראש עצב הראייה.
  • הופעת דימומים בצורת להבה על פני ראש עצב הראייה.
  • הצרות כלי הדם על פני הרשתית.
  • דלדול שכבת סיבי העצב ברשתית

הערכת שינויים אלה נעשית ע"י:

  • בדיקה קלינית של קרקעית העין.
  • צילום סטראוסקופי של רשתית העין וראש עצב הראייה.
  • סקירה ממוחשבת של ראש עצב הראייה באמצעות קרני לייזר.
  • סקירה ממוחשבת של רשתית העין ושכבותיה באמצעות קרני לייזר.
  • מדידת עובי שכבת סיבי העצב ברשתית באמצעות קרני לייזר.

הנזק לתפקוד הראייתי בגלאוקומה:
הנזק האופייני לראייה בחולי גלאוקומה הוא נזק לשדה הראייה. חדות הראייה תפגע רק בשלבי המחלה המתקדמים.
משמעות הפגיעה בעצב הראייה מתבטאת בכך שעם השנים חלה פגיעה הולכת ומחמירה בשדה הראייה. במקום ששדה הראייה היה רחב ומלא מאבד החולה חלקים הולכים וניכרים מהשדה. הפגיעה מתחילה מהאזורים ההיקפים ביותר בשדה ומצטמצמת לאחר פגיעה מתמשכת של שנים לראייה כמו דרך צינור (ראייה טובולארית). לבסוף עלול מרכז הראייה להיפגע עד כדי עיוורון.
מאחר שלא מרגישים את הפגיעה הזו הרי מרבית החולים אינם מודעים כלל למחלתם וכאשר הם יבחינו בכך, המחלה תהיה כבר בשלבים מתקדמים מאוד.
בדיקת שדה הראייה חיונית לאבחון המחלה ולמעקב אחר התקדמותה והשילוב בין בדיקת שדה הראייה ובדיקת השינויים המורפולוגיים בראש עצב הראייה והרשתית מעלה באופן משמעותי את רגישות וספציפיות הבדיקות לאבחון המחלה.

ראייה תקינה

ראייה תקינה -גלוקמיה

ראייה לא תקינה – גלאוקומה
ראייה לא תקינה - גלאוקומה

 

סוגי הגלאוקומה:
גלאוקומה ראשונית פתוחת זווית:
זהו הסוג השכיח ביותר בעולם המערבי. מנגנון המחלה המשוער הוא הפרעה לניקוז מי הלשכה דרך הטרבקולום בזווית הלשכה הקדמית, על אף שהיא פתוחה. הסיבה להפרעה בניקוז במחלה זו אינה ידועה וכנראה שמדובר בשינויים הנוצרים עם הגיל ומפריעים בזרימת מי הלשכה החוצה.
גלאוקומה ראשונית סגורת זווית:
שכיחה פחות בעולם המערבי. מנגנון המחלה המשוער הוא הפרעה לניקוז מי הלשכה או בגלל חסימת המעבר של הנוזלים מהלשכה האחורית לקדמית או בגלל הזווית הסגורה. אופייני לראות בעיניים אלה: קוטר קרנית קטן מהנורמה, קרנית שטוחה מהרגיל, לשכה קדמית רדודה, עדשה גדולה יחסית לגודל העין, אורך גלגל עין קטן מהנורמה, זווית לשכה קדמית צרה או סגורה.
במקרים של Pupillary Block נחסם מעבר הנוזלים מהלשכה האחורית ללשכה הקדמית, הקשתית נדחקת קדימה ומי הלשכה מצטברים מאחוריה. עקב כך נסגרת זווית הלשכה הקדמית, לא מתאפשר ניקוז נוזלים מהעין והלחץ התוך עיני עולה מאוד עד 70-80 ממ"כ. תופעה זו דורשת התערבות טיפולית מיידית.
גלאוקומה משנית:
יכולה להיות על רקע פתולוגיות שונות בעין ויכולה להיות עם זווית סגורה או פתוחה. בין המצבים הגורמים לגלאוקומה משנית הם: גלאוקומה על רקע גידולים תוך עיניים או על רקע חבלה תוך עינית.
גלאוקומה מולדת:
נדירה מאוד וברוב המקרים מדובר במחלה אידיופטית ראשונית כנראה על רקע גנטי.
60% מהמקרים מאובחנים עד גיל 6 חודשים ו-80% עד גיל שנה. שכיחות המחלה היא 1:12,000 לידות חי והיא שכיחה יותר בזכרים. היא מהווה סיבה ל-5% ממקרי העיוורון בילדים בעולם המערבי. 70% מהמקרים הם דו-עיניים והעיניים מתאפיינות במספר סימנים קליניים: עיניים גדולות, אסימטריות, דמעת ופוטופוביה. כמו כן, לתינוק יהיה נטייה לשפשף את עיניו.
גלאוקומה עם לחץ תוך עיני תקין:
מתאפיינת בנזק גלאוקומטוטי אופייני לראש עצב הראייה ולשדה הראייה עם לחץ תוך עיני שאינו עולה על 23 ממ"כ. היום יודעים שמחלה זו שכיחה יותר ממה מבעבר ולכן אין להסתמך רק על בדיקת הלחץ התוך עיני בכדי לשלול גלאוקומה. מחקרים חדשים הראו כי יש לכוון את הטיפול במחלה להורדת הלחץ התוך עיני למרות שהוא לכאורה תקין.
יתר לחץ תוך עיני:
הנו מצב בו הלחץ התוך עיני גבוה מ-23 ממ"כ אך מראה ראש העצב תקין ואין נזקים בשדה הראייה. מצב זה שכיח בהרבה ממחלת הגלאוקומה ורוב המקרים לא יתקדמו לגלאוקומה. במחקר בנושא האם כדאי לטפל במקרים אלה להורדת הלחץ התוך עיני והאם הטיפול ימנע התפתחות גלאוקומה, נבדקו כ- 5000 מקרים, חלק טופלו וחלק לא והמעקב היה בן מספר שנים. במחקר נמצא כי שיעור הופעת גלאוקומה בעיניים שלא טופלו היה גבוה יותר מאשר בעיניים שטופלו. האוכלוסיות שנמצאו בסיכון גבוה יותר לפתח גלאוקומה ע"פ גורמי הסיכון שעלו במחקר: גיל מתקדם, לחץ תוך עיני גבוה במיוחד ועובי קרנית במרכזה קטן מהנורמה.
אבחון הגלאוקומה וטיפולה:
לאבחון המוקדם של המחלה חשיבות רבה שכן אבחון המחלה וטיפול בה יכולים למנוע את התקדמות הנזק הבלתי הפיך לעצב הראייה. מומלץ לכל אדם מעל גיל 40 להיבדק ובמידה ויש לו גורמי סיכון למחלה יהיה צורך בבדיקות תכופות ומגיל מוקדם עוד יותר. בדיקה יסודית של העיניים ע"י מומחה יכולה לאתר את ממצאי המחלה הראשונים ולאבחנה בשלביה ההתחלתיים.
בחולים שאובחנה אצלם גלאוקומה חשוב לבצע בדיקות חוזרות למעקב צמוד אחרי השינויים החלים בעצב הראייה ובשדה הראייה.
הטיפול במחלה מתבסס על שלושה אמצעי טיפול עיקריים: טיפול תרופתי, טיפול בלייזר, טיפול ניתוחי.
לרוב יתקדם מהלך הטיפול בהדרגה מהטיפול התרופתי, דרך הלייזר ולבסוף באין ברירה תבחר האפשרות הניתוחית. עם זאת, קיימים מקרים בהם הסדר הזה לא יישמר.
הטיפול התרופתי:
עיקר הטיפול התרופתי בגלאוקומה מכוון להורדת הלחץ התוך עיני. הטיפול כולל טיפול טופיקלי מקומי, הניתן בטיפות ישירות לעין וטיפול סיסטמי הניתן במקרים בהם יש צורך בכך.
הטיפול בלייזר:
ביצוע פתח זעיר בקשתית העין ע"י קרן לייזר בכדי לשפר מעבר נוזלים מהלשכה האחורית ללשכה הקדמית בעת התקף חד של גלאוקומה על רקע בלוק פופילרי. טיפול זה מחייב לאחר ביצועו מעקב אחר הלחץ התוך עיני וטיפול תרופתי לאיזון הלחץ.
הטיפול הכירורגי:
רוב ניתוחי הגלאוקומה מיועדים להורדת הלחץ התוך עיני ע"י הגברת ניקוז מי הלשכה מהעין.
שיעור הצלחת הניתוח גבוה. במקרי גלאוקומה קשים במיוחד משתילים מסתמים על פני גלגל העין עם צינורית ניקוז המוחדרת ללשכה הקדמית.
לסיכום:
מומלץ לכל אדם מעל גיל 40 להיבדק אצל מומחה עיניים מדי שנה.
לחולי הגלאוקומה חשוב לשים לב לחשיבות הסיפור המשפחתי כגורם סיכון למחלה ולעודד הפניית קרוביהם מדרגה ראשונה לבדיקה.
לחולי הגלאוקומה חשוב להקפיד לקבל את הטיפול התרופתי באופן קבוע ורציף, ללא הפסקות. במידה וקיים חשש שהחולה אינו יכול לקבל את הטיפול באופן סדיר יש לידע על כך את רופא העיניים.
לחולי גלאוקומה חשוב לשמור על רצף של בדיקות רופא עיניים ובדיקות העזר הנדרשות.
בכל מקרה של כאבי ראש עזים מלווים בבחילות יש לחשוד בהתקף חריף של גלאוקומה, במיוחד אם הם מלווים בעין אדומה וטשטוש ראייה. לטיפול המידי במקרים אלה חשיבות רבה ויש צורך בבדיקה דחופה של רופא עיניים.

למידע אודות בדיקת הלחץ התוך עיני שאנו מבצעים בקליניקה לאבחון מוקדם, לחץ כאן.