מחלת AMD

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

מחלת הנמ"ג – ניוון מקולרי הקשור לגיל AMD

חוש הראייה הוא אחד החושים המרכזיים אצל האדם, כאשר ברור כי כל פגיעה באחד ממרכיבי מערכת הראייה, גורמת לירידה באיכות החיים. עם העלייה בתוחלת החיים, סובלים יותר ויותר אנשים מתופעות הזקנה, ובראשן הפרעות בראייה. ירידה באיכות הראייה נובעת משינויים פיזיולוגיים טבעיים בעין המזדקנת או כתוצאה ממחלות (שינויים פתולוגיים). במקביל לשינויים הפיזיולוגיים בעין המזדקנת עלולים להופיע שינויים פתולוגים הנובעים ממחלות עיניים, כשהבולטות בהן: ניוון מרכז הראייה (נמ"ג- AMD) – מחלה הפוגעת בחלק המרכזי של הרשתית האחראי על חדות הראיה והקונטרסט. גלאוקומה (ברקית) – מחלה הנגרמת מעליית הלחץ התוך עיני וגורמת לפגיעה בלתי הפיכה בסיבי עצב הראייה. קטרקט – התעכרות העדשה התוך עינית וירידה בראייה, וסוכרת בעין – המאופיינת על-פי רוב בדלף מכלי דם קטנים הגורמים לבצקת במרכז הראייה וצמיחה של כלי דם חולים ברשתית, הנוטים לדמם לתוך זגוגית העין, דבר המביא לירידה בראייה. ניוון מרכז הראייה ברשתית הקשור לגיל- AMD (Age Related Macular Degeneration) מהווה את הסיבה השכיחה ביותר לאובדן ראייה חדה בקרב אנשים בני 50 ומעלה בעולם המערבי. שכיחות המחלה עולה ככל שהגיל מתקדם וההערכה היא כי בשנת 2020 יחלו במחלה 8 מיליון מבוגרים בני 65 ומעלה בארה"ב, כששכיחות המחלה בארץ דומה. למרות שהמחלה אינה גורמת לעיוורון מוחלט, היא גורמת להגבלה בתפקוד היומיומי הכולל קריאה, צפייה בטלוויזיה, זיהוי פנים, התמצאות במקומות בלתי מוכרים וכד'. קיימות שתי צורות של ניוון הרשתית בגיל המתקדם: היבשה והרטובה. במקרה של "מחלה יבשה", יופיעו משקעים צהובים במרכז הראייה, ואילו ב"מחלה הרטובה" תופיע צמיחת כלי-דם חריגה מתחת לרשתית, הדולפת נסיוב, שומנים ודם שמצטברים מתחת לשכבת אפיתל הפיגמנט ברשתית ומתחת לרשתית עצמה ויוצרים רקמת צלקת שגורמת לאובדן ראייה בלתי הפיך. המחלה תתבטא לרוב בכתם או בעיוות של הראייה המרכזית (הקרוי מטמורפופסיה). לעתים רואים החולים תמונה מוקטנת, או גודל שונה של האובייקט בכל עין.

מחלת AMD
מחלת AMD

פריצת דרך עצומה בטיפול במחלה התרחש בשנה האחרונה עם הכנסתן לשימוש של תרופות הנוגדות התפתחות כלי דם חולים מתחת לרשתית. תרופות אלה מוזרקות לחלל העין, מידי מספר שבועות ולראשונה אפשר לדבר במחלה קשה זאת על שיפור בראייה ולא רק שימור הראייה. שתי התרופות הנמצאות בשימוש הנרחב ביותר הן תרופת האבסטין ותרופת הלוסנטיס. יעילות הלוסנטיס נבדקה במחקרים רב מרכזיים גדולים ונמצא שב 90-95% מהחולים בזכות הזרקות חוזרות של לוסנטיס יש שמירה על ראייה יציבה, וב35% אף נצפה שיפור בראייה. התרופה עברה את אשור ה FDA האמריקאי ומשווקת בקרוב גם בארץ. התרופה השנייה היא האבסטין, אשר טרם נבדקה במחקרים גדולים, אך כבר אלפי חולים טופלו בעולם בעזרתה ויעילותה כנראה דומה ליעילות הלוסנטיס. אין ספק שתרופות אלה שינו את פני הטיפול במחלה זאת.  במקרים מסוימים עדיין ניתן להציע את הטיפול הפוטודינמי וייתכן ובעתיד ישולבו שני הטיפולים יחדיו, ואולי אחוזי ההצלחה יהיו אף גבוהים יותר.